<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' קריאת התורה</h1>
<h2>דף נא:</h2>
העומד לקרות בתורה פותח ורואה ואוחז ספר תורה ואומר [ברכו את ה' המבורך, והם עונין אחריו] ברוך ה' המבורך לעולם ועד. ואמר רב סעדיה שאף הוא עונה עמהן. ומברך על התורה, ואחר שקרא מברך לאחריו והן עונין אמן, ואם הוא עונה עמהן הרי זה חכם. והעונה אמן אחר המברך בתורה אע"פ שלא שמע הברכה לא הוי בכלל אמן יתומה, מההוא דגרסינן בפרק החליל [סוכה נ"א ע"ב], וכיון שהגיע לענות אמן הלה מניף בסודרין והן עונין אמן, וקא מקשו רבואתא על הדין מימרא אחרינא דאין עונין אמן יתומה, והא הכא דלא שמעי ברכה אלא בהנפת סודרין לבדו וענו אמן ונפקי, וקא מפרקי רבואתא דבקריאת ספר תורה בלבד היו עושין כן, ולא בתפלה, ולא בדבר שהשליח מוציא אחרים ידי חובתן. והכי איתא בגמרא דסוכה דבני מערבא [פ"ה ה"א] ובימה של עץ באמצע וחזן הכנסת עומד עליה, עמד אחד מהן לקרות בתורה היה הממונה מניף בסודרין והן עונין אמן, ועל כל ברכה וברכה שהמברך מברך היה הממונה מניף בסודרין, והן עונין אמן.
